החלטה בתיק ב"ש 6412/06

זוהי בקשה למעצרו של המשיב, זחאיקה זיאד, עד תום ההליכים.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של חבלה בכוונה מחמירה והדחה בחקירה, לפי סעיפים 329(א)(1) וסעיף 245(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

בכתב האישום נטען כי המשיב ואחיו קשרו קשר עם שניים נוספים לפצוע את המתלונן או לגרום לו חבלה חמורה. ביום 4.2.06, בשכונת וואדי ג'וז בירושלים, נחסם רכבו של המתלונן בעת שנהג בו, על ידי רכב אחר. מהרכב החוסם יצאו שני רעולי פנים. האחד היכה את המתלונן במוט ברזל והשני באגרופיו. באותה עת יצאו מהרכב החוסם גם המשיב ואחיו כשהם אוחזים סכינים. האח תקף את המתלונן בסכין והמשיב דקר אותו בצווארו. כתוצאה מהמעשים המתוארים נגרמו למתלונן חתכים בצוואר, בסנטר, בכף יד ימין ובזרת יד שמאל שהצריכו טיפול רפואי כולל תפירה.

באישום השני נטען כי ביום 25.4.06, במשטרת מחוז ירושלים, פנה המשיב למתלונן וניסה להניעו לחזור מהודעתו וזאת תוך שהוא עושה כלפיו תנועה מאיימת.

ראיות המאשימה מבוססות בעיקרן על הודעת המתלונן במשטרה בה תיאר את האירוע לפרטיו ואת חלקם של המשיב ואחיו בדקירתו. המתלונן אמר כי הרקע לתקיפתו, סכסוך קודם בו נטען כלפיו כי דקר את אחי המשיב. לדבריו, גם בעבר ניסו המשיב ואחיו להתנכל לו, אך הוא הצליח להתחמק מהם ולהגיש תלונה על כך בתחנת המשטרה מוריה. המתלונן הוסיף כי לפני מספר חודשים, נדקר בראשו על ידי מספר אנשים. גם בגין אירוע זה הוא הגיש תלונה למשטרה. להערכתו, גם תקיפתו זו הייתה קשורה לסכסוך בינו ובין משפחת המשיב.

לתמיכה בהודעת המתלונן מצויות הודעות מטעם מספר אנשים ובכללם מוכתר הכפר ג'בל מוכבר, המלמדות לכאורה כי אנשים ממשפחת המשיב ביקשו לעשות סולחה עם משפחת המתלונן בגין האירוע הנדון ואף שילמו למשפחה סכום ראשוני של 5000 דינרים.

בא כוח המשיב חולק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישומים. כן טוען הוא כי אין עילה למעצרו של המשיב.

לטענתו, מדובר בעדות יחידה שאין די בה כדי להביא להרשעת המשיב. בעבר המתלונן העליל על המשיב והוכח שמדובר בעלילה. מדובר במתלונן המעורב בקטטות שהואשם בעבר בדקירת אחיו של המשיב. מכאן שיש לו עילה להעליל על המשיב. המשיב טען מתחילת החקירה כי המתלונן מעליל עליו והוא נשאר עקבי בעמדתו זו. בא כוח המשיב מוסיף וטוען כי היה על המשטרה לבדוק את טענת בא כוח המשיב, כפי שנטענה בעת הדיון במעצר לצורך חקירה, לפיה המתלונן העליל על המשיב פעמיים: המתלונן טען שהמשיב גנב את מכוניתו ובהזדמנות אחרת טען כי המשיב תקף אותו. בא כוח המשיב מוסיף כי משהתברר לו כי המשטרה איננה בודקת טענות אלה, נאלץ המשיב להוכיח זאת באמצעות שני עדים שנשלחו מטעמו למשטרה ואמרו שהמתלונן העליל בעבר על המשיב כי תקף אותו.

בא כוח המשיב אמר כי הואיל והמשיב טען כי איננו מכיר את המתלונן, היה על המשטרה לערוך מסדר זיהוי ולא עימות. עוד מפנה הסניגור לסתירות הקיימות לדבריו בדברי המתלונן ומלמדות כי לא ניתן לבסס אישום על דבריו. 

אשר לעילת המעצר - טוען הסניגור כי חלקו של המשיב, כפי שהוא עולה מהראיות, שולי. למשיב אין עבר פלילי למעט הרשעה בעבירה של הסעת שוהה בלתי חוקי. מאז האירוע חלף זמן ניכר והרוחות כבר שככו. מדובר בסכסוך עם מתלונן מסוים וניתן להשיג את מטרות המעצר בדרך פחות חמורה ממעצר ממש.

אין בידי לקבל את טענות הסניגור.

אשר לראיות, הרי שיש בהן כדי לבסס לכאורה את האישומים נגד המשיב. שאלת אמינות המתלונן ושאר העדים תיבחן בעת המשפט עצמו. מחומר החקירה, לא עולה כי המתלונן מעליל על המשיב. אכן קיים סכסוך קודם בין משפחת המשיב למתלונן, אך הדבר איננו עומד בסתירה לגרסת המאשימה ואין בו בהכרח כדי ללמד על עלילה. אין בידי לקבל גם את טרוניית הסניגור, לפיה נמנעה המשטרה מלברר את אמיתות טענת המתלונן בדבר התקריות הקודמות שנטענו על ידו. משהתברר בחקירה כי המשיב עצמו אינו חולק על קיומו של אירוע קודם במהלכו נדקר אחיו והוא גם אישר כי נחקר בעבר במשטרת מוריה בגין חשד כי גנב את רכבו של המתלונן, לא היה בהכרח צורך להמשיך ולחקור באותם אירועים קודמים ובדין התמקדה המשטרה באירועים נשוא האישומים. יצוין כי הסניגור כינה את המתלונן בטיעוניו "משתף פעולה" אך בחומר החקירה אין שמץ ראייה לטענה זו.  אין בידי גם לקבל את טענת הסניגור לפיה היה על המשטרה לערוך מסדר זיהוי במקום עימות. המשיב אמנם טען בחקירתו כי איננו מכיר את המתלונן ומעולם לא ראה אותו, אך דבריו אלה אינם מתיישבים עם התנהגותו בעימות ועם דבריו, בהם אישר כי נחקר בעבר במשטרת מוריה בגין חשד שגנב את מכונית המתלונן.

תמליל העימות בין המשיב למתלונן אמנם מקוטע, אך העיון בו מלמד כי הוא מתיישב עם העובדות הנטענות בכתב האישום, ומבסס את הטענה שהמשיב איים על המתלונן כדי שיחזור בו מתלונתו.

אשר לעילת מעצר - העובדות המפורטות בכתב האישום מלמדות על המסוכנות הנשקפת לכאורה מהמשיב ומקימות עילה למעצרו. המשיב תקף את המתלונן בנשק קר, בסכין, וזאת ביחד עם אחיו ותוקפים נוספים. כתוצאה מהדקירות, נזקק המתלונן לטיפול רפואי בבית חולים. כמו כן, האישום השני מלמד, כי קיים יסוד סביר לחשש ששחרור המשיב יביא לשיבוש הליכי משפט. לצערנו, עדים אנו לאחרונה לקלות הבלתי נסבלת בה שולפים אנשים סכינים ופוצעים את זולתם. כבר נאמר לא אחת כי מחובתם של בתי המשפט לתרום את חלקם בניסיון לבער נגע זה. 

בנסיבות אלה, ובשים לב לסכסוך המתמשך לכאורה בין המשיב ומשפחתו לבין המתלונן, אני סבורה כי במקרה זה לא תענה חלופת מעצר על מטרות המעצר.

לפיכך אני מקבלת את הבקשה ומורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. 

ניתנה היום, י"ג באייר תשס"ו (11 במאי 2006), במעמד ב"כ המבקשת, המשיב ובא-כוחו.